ידעתי שיום מתוק אחד אבין הכל, ובפרשת הדרכים של 1996 אכן הבנתי. דיוויד בואיי הציע להוריד אותי מאתר אינטרנט. להוריד נשמע רע, זה נכון , אבל המאזינים הנלהבים שכפלו אותי כאילו הייתי כבשה. אמנם לקח המון זמן להוריד אותי, אבל זה סה"כ היה עוד שלב באבולוציה המוארת שלי. הבי פי אמים נהיו פסיכיים באותה תקופה, אז קיררתי עם חומרים מן הצומח. הרגשתי גל של רוחניות עוטף אותי, דיברתי פחות, לא ידעתי אם אני מוכנה או לא, אבל הבנתי ששוב מתחילה מהפכה.
קצת נעלבתי. המאזינים לא טרחו אפילו לצאת מהבית כדי להשיג אותי, ובמקביל גם החלו לצרוב אותי בעצמם על הקומפקט. הכל נראה הזוי, אבל אולי זה היה רק התקף פרנויה.
קצת נעלבתי. המאזינים לא טרחו אפילו לצאת מהבית כדי להשיג אותי, ובמקביל גם החלו לצרוב אותי בעצמם על הקומפקט. הכל נראה הזוי, אבל אולי זה היה רק התקף פרנויה.
Labels: astralprojection, boyziimen, davidbowie, mariahcarey, thefugees
פורסם בSaturday, May 26, 2007 בשעה 7:36 AM.
שלח תגובה לקטע ע"י לחיצה על 'הוסף תגובה'
הוסף תגובה